2. Samuel 21

Die Heilige Schrift, trans. Dr. Simon Bernfeld, Berlin, 1902 - German [de]

21

1 וַיְהִ֣י רָעָב֩ בִּימֵ֨י דָוִ֜ד שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים שָׁנָה֙ אַחֲרֵ֣י שָׁנָ֔ה וַיְבַקֵּ֥שׁ דָּוִ֖ד אֶת־פְּנֵ֣י יְהֹוָ֑ה {ס} וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗ה אֶל־שָׁאוּל֙ וְאֶל־בֵּ֣ית הַדָּמִ֔ים עַ֥ל אֲשֶׁר־הֵמִ֖ית אֶת־הַגִּבְעֹנִֽים׃ Während der Regierungszeit Davids war eine Hungersnot drei Jahre hintereinander. David betete deshalb vor dem Herrn. Da sprach der Herr: [Dies Ungemach kam] wegen Saul und wegen des Hauses der Blutschuld, weil er die Gibeoniter getötet.

2 וַיִּקְרָ֥א הַמֶּ֛לֶךְ לַגִּבְעֹנִ֖ים וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֑ם וְהַגִּבְעֹנִ֞ים לֹ֣א מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה כִּ֚י אִם־מִיֶּ֣תֶר הָאֱמֹרִ֔י וּבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ נִשְׁבְּע֣וּ לָהֶ֔ם וַיְבַקֵּ֤שׁ שָׁאוּל֙ לְהַכֹּתָ֔ם בְּקַנֹּאת֥וֹ לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל וִיהוּדָֽה׃ Der König berief die Gibeoniter und sprach zu ihnen: Die Gibeoniter aber waren nicht von den Kindern Israels sondern vom Reste des Emori, denen die Kinder Israel geschworen, [sie am Leben zu lassen]; Saul aber hatte sie zu töten gesucht, da er eiferte für die Kinder Israel und Jehuda.

3 וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל־הַגִּבְעֹנִ֔ים מָ֥ה אֶעֱשֶׂ֖ה לָכֶ֑ם וּבַמָּ֣ה אֲכַפֵּ֔ר וּבָרְכ֖וּ אֶת־נַחֲלַ֥ת יְהֹוָֽה׃ David sprach zu den Gibeonitern: Was soll ich euch tun und womit werde ich Sühne haben, dass ihr segnet das Erbe des Herrn dass das Ungemach weiche!?

4 וַיֹּ֧אמְרוּ ל֣וֹ הַגִּבְעֹנִ֗ים אֵֽין־[לָ֜נוּ] (לי) כֶּ֤סֶף וְזָהָב֙ עִם־שָׁא֣וּל וְעִם־בֵּית֔וֹ וְאֵֽין־לָ֥נוּ אִ֖ישׁ לְהָמִ֣ית בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֛אמֶר מָה־אַתֶּ֥ם אֹמְרִ֖ים אֶעֱשֶׂ֥ה לָכֶֽם׃ Die Gibeoniter erwiderten ihm: Wir fordern kein Gold und Silber von Saul und von seinem Hause; auch ist es uns nicht darum, einen Mann zu töten in Israel. Er sprach: Was ihr sprechet, werd‘ ich euch tun.

5 וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔נוּ וַאֲשֶׁ֖ר דִּמָּה־לָ֑נוּ נִשְׁמַ֕דְנוּ מֵהִתְיַצֵּ֖ב בְּכׇל־גְּבֻ֥ל יִשְׂרָאֵֽל׃ Sie sprachen zu dem König: Der Mann, der uns aufgerieben und der uns zu vernichten trachtete, dass wir vertilgt werden und keinen Bestand haben im ganzen Gebiete Israels;

6 (ינתן) [יֻתַּן־]לָ֜נוּ שִׁבְעָ֤ה אֲנָשִׁים֙ מִבָּנָ֔יו וְהוֹקַֽעֲנוּם֙ לַיהֹוָ֔ה בְּגִבְעַ֥ת שָׁא֖וּל בְּחִ֣יר יְהֹוָ֑ה {פ}
וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ אֲנִ֥י אֶתֵּֽן׃ Man gebe uns sieben Männer von seinen Nachkommen, wir wollen sie aufhängen für den Herrn am Hügel Sauls — des Erkorenen des Herrn! — Der König sprach: Ich will sie geben.

7 וַיַּחְמֹ֣ל הַמֶּ֔לֶךְ עַל־מְפִיבֹ֖שֶׁת בֶּן־יְהוֹנָתָ֣ן בֶּן־שָׁא֑וּל עַל־שְׁבֻעַ֤ת יְהֹוָה֙ אֲשֶׁ֣ר בֵּינֹתָ֔ם בֵּ֣ין דָּוִ֔ד וּבֵ֖ין יְהוֹנָתָ֥ן בֶּן־שָׁאֽוּל׃ Der König hatte Mitleid mit Mefiboschet, Sohn Jonatans, des Sohnes Sauls, wegen des Schwures beim Herrn, der zwischen ihnen war, zwischen David und Jonatan, Sohn Sauls.

8 וַיִּקַּ֣ח הַמֶּ֡לֶךְ אֶת־שְׁ֠נֵ֠י בְּנֵ֨י רִצְפָּ֤ה בַת־אַיָּה֙ אֲשֶׁ֣ר יָלְדָ֣ה לְשָׁא֔וּל אֶת־אַרְמֹנִ֖י וְאֶת־מְפִבֹ֑שֶׁת וְאֶת־חֲמֵ֗שֶׁת בְּנֵי֙ מִיכַ֣ל בַּת־שָׁא֔וּל אֲשֶׁ֥ר יָלְדָ֛ה לְעַדְרִיאֵ֥ל בֶּן־בַּרְזִלַּ֖י הַמְּחֹלָתִֽי׃ Der König nahm daher die beiden Söhne der Rizpa, Tochter Ajas, die sie geboren dem Saul: Den Armoni und den Mefiboschet, und die fünf Söhne der Michal, Tochter Sauls, die sie geboren dem Adriel, Sohn Barsillais aus Mechola,

9 וַֽיִּתְּנֵ֞ם בְּיַ֣ד הַגִּבְעֹנִ֗ים וַיֹּקִיעֻ֤ם בָּהָר֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה וַיִּפְּל֥וּ (שבעתים) [שְׁבַעְתָּ֖ם] יָ֑חַד (והם) [וְהֵ֨מָּה] הֻמְת֜וּ בִּימֵ֤י קָצִיר֙ בָּרִ֣אשֹׁנִ֔ים (תחלת) [בִּתְחִלַּ֖ת] קְצִ֥יר שְׂעֹרִֽים׃ Und übergab sie den Gibeonitern, sie hängten sie auf auf dem Berge vor dem Herrn und sie fielen alle sieben zusammen. Sie wurden getötet in den ersten Tagen der Ernte, am Anfange der Gerstenernte.

10 וַתִּקַּ֣ח רִצְפָּה֩ בַת־אַיָּ֨ה אֶת־הַשַּׂ֜ק וַתַּטֵּ֨הוּ לָ֤הּ אֶל־הַצּוּר֙ מִתְּחִלַּ֣ת קָצִ֔יר עַ֛ד נִתַּךְ־מַ֥יִם עֲלֵיהֶ֖ם מִן־הַשָּׁמָ֑יִם וְלֹֽא־נָתְנָה֩ ע֨וֹף הַשָּׁמַ֜יִם לָנ֤וּחַ עֲלֵיהֶם֙ יוֹמָ֔ם וְאֶת־חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה לָֽיְלָה׃ Da nahm Rizpa, Tochter Ajas, einen Sack, spannte ihn auf dem Felsen auf, vom Anfange der Ernte bis Wasser auf sie herabstürzte vom Himmel, dass über sie nicht herfallen sollten die Vögel des Himmels bei Tage und die Tiere des Feldes bei Nacht.

11 וַיֻּגַּ֖ד לְדָוִ֑ד אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָשְׂתָ֛ה רִצְפָּ֥ה בַת־אַיָּ֖ה פִּלֶ֥גֶשׁ שָׁאֽוּל׃ Als David berichtet ward, was Rizpa, Tochter Ajas, die Nebenfrau Sauls, getan,

12 וַיֵּ֣לֶךְ דָּוִ֗ד וַיִּקַּ֞ח אֶת־עַצְמ֤וֹת שָׁאוּל֙ וְאֶת־עַצְמוֹת֙ יְהוֹנָתָ֣ן בְּנ֔וֹ מֵאֵ֕ת בַּעֲלֵ֖י יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֑ד אֲשֶׁר֩ גָּנְב֨וּ אֹתָ֜ם מֵרְחֹ֣ב בֵּֽית־שַׁ֗ן אֲשֶׁ֨ר (תלום שם הפלשתים) [תְּלָא֥וּם שָׁ֙מָּה֙ פְּלִשְׁתִּ֔ים] בְּי֨וֹם הַכּ֧וֹת פְּלִשְׁתִּ֛ים אֶת־שָׁא֖וּל בַּגִּלְבֹּֽעַ׃ Da gebot David und man nahm die Gebeine Sauls und die Gebeine seines Sohnes Jonatan von den Leuten von Jabes Gilead, die sie weggestohlen hatten von dem Platze zu Bet San, wo die Philister sie aufgehängt hatten am Tage, als die Philister in Gilboa Saul schlugen.

13 וַיַּ֤עַל מִשָּׁם֙ אֶת־עַצְמ֣וֹת שָׁא֔וּל וְאֶת־עַצְמ֖וֹת יְהוֹנָתָ֣ן בְּנ֑וֹ וַיַּ֣אַסְפ֔וּ אֶת־עַצְמ֖וֹת הַמּוּקָעִֽים׃ Er brachte von da die Gebeine Sauls und die Gebeine seines Sohnes Jonatan; auch sammelten sie die Gebeine der Gehängten.

14 וַיִּקְבְּר֣וּ אֶת־עַצְמוֹת־שָׁא֣וּל וִיהוֹנָֽתָן־בְּ֠נ֠וֹ בְּאֶ֨רֶץ בִּנְיָמִ֜ן בְּצֵלָ֗ע בְּקֶ֙בֶר֙ קִ֣ישׁ אָבִ֔יו וַֽיַּעֲשׂ֔וּ כֹּ֥ל אֲשֶׁר־צִוָּ֖ה הַמֶּ֑לֶךְ וַיֵּעָתֵ֧ר אֱלֹהִ֛ים לָאָ֖רֶץ אַחֲרֵי־כֵֽן׃ {פ}
Und begruben die Gebeine Sauls und seines Sohnes Jonatan im Lande Benjamin in Zela, im Grabe seines Vaters Kis, und taten alles, was der König geboten; Gott ließ sich dann erbitten für das Land.

15 וַתְּהִי־ע֧וֹד מִלְחָמָ֛ה לַפְּלִשְׁתִּ֖ים אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּ֨רֶד דָּוִ֜ד וַעֲבָדָ֥יו עִמּ֛וֹ וַיִּלָּחֲמ֥וּ אֶת־פְּלִשְׁתִּ֖ים וַיָּ֥עַף דָּוִֽד׃ Einst war Krieg zwischen den Philistern und Israel; David und seine Leute kämpften gegen die Philister, wobei David ermattete.

16 (וישבו) [וְיִשְׁבִּ֨י] בְנֹ֜ב אֲשֶׁ֣ר ׀ בִּילִידֵ֣י הָרָפָ֗ה וּמִשְׁקַ֤ל קֵינוֹ֙ שְׁלֹ֤שׁ מֵאוֹת֙ מִשְׁקַ֣ל נְחֹ֔שֶׁת וְה֖וּא חָג֣וּר חֲדָשָׁ֑ה וַיֹּ֖אמֶר לְהַכּ֥וֹת אֶת־דָּוִֽד׃ Und Jisbi zu Nob von den Söhnen Rafa, — das Gewicht seines Speeres war dreihundert Schekel an Kupfergewicht, er war zum ersten Mal gerüstet — gedachte David zu erschlagen.

17 וַיַּֽעֲזׇר־לוֹ֙ אֲבִישַׁ֣י בֶּן־צְרוּיָ֔ה וַיַּ֥ךְ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֖י וַיְמִתֵ֑הוּ אָ֣ז נִשְׁבְּעוּ֩ אַנְשֵֽׁי־דָוִ֨ד ל֜וֹ לֵאמֹ֗ר לֹא־תֵצֵ֨א ע֤וֹד אִתָּ֙נוּ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה וְלֹ֥א תְכַבֶּ֖ה אֶת־נֵ֥ר יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}
Da stand ihm Abischaj, Sohn Zernjas, bei; er schlug den Philister und tötete ihn. Damals schwuren die Männer Davids ihm also zu: Du darfst fortan nicht mit uns in den Krieg ziehen, dass du nicht auslöschest das Licht Israels.

18 וַֽיְהִי֙ אַֽחֲרֵי־כֵ֔ן וַתְּהִי־ע֧וֹד הַמִּלְחָמָ֛ה בְּג֖וֹב עִם־פְּלִשְׁתִּ֑ים אָ֣ז הִכָּ֗ה סִבְּכַי֙ הַחֻ֣שָׁתִ֔י אֶת־סַ֕ף אֲשֶׁ֖ר בִּילִדֵ֥י הָרָפָֽה׃ {ס} Später war abermals Krieg zu Gob mit den Philistern. Damals schlug der Husatite Sibchai den Saf, von den Kindern des Rafa.

19 וַתְּהִי־ע֧וֹד הַמִּלְחָמָ֛ה בְּג֖וֹב עִם־פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיַּ֡ךְ אֶלְחָנָן֩ בֶּן־יַעְרֵ֨י אֹרְגִ֜ים בֵּ֣ית הַלַּחְמִ֗י אֵ֚ת גׇּלְיָ֣ת הַגִּתִּ֔י וְעֵ֣ץ חֲנִית֔וֹ כִּמְנ֖וֹר אֹרְגִֽים׃ {ס} Und nochmals war Krieg zu Gob mit den Philistern; da schlug Elhanan, Sohn Jaare Orgim von Bet Lehem, Goljat aus Gat; das Holz seiner Lanze aber war wie der Weberbalken.

20 וַתְּהִי־ע֥וֹד מִלְחָמָ֖ה בְּגַ֑ת וַיְהִ֣י ׀ אִ֣ישׁ (מדין) [מָד֗וֹן] וְאֶצְבְּעֹ֣ת יָדָיו֩ וְאֶצְבְּעֹ֨ת רַגְלָ֜יו שֵׁ֣שׁ וָשֵׁ֗שׁ עֶשְׂרִ֤ים וְאַרְבַּע֙ מִסְפָּ֔ר וְגַם־ה֖וּא יֻלַּ֥ד לְהָרָפָֽה׃ Und nochmals war Krieg zu Gat. Da war ein Streiter, dessen Finger an seinen Händen und die Zehen an seinen Füßen zu sechs waren, insgesamt vierundzwanzig; und auch er war geboren worden dem Rafa.

21 וַיְחָרֵ֖ף אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּכֵּ֙הוּ֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן בֶּן־[שִׁמְעָ֖ה] (שמעי) אֲחִ֥י דָוִֽד׃ Er höhnte Israel; da schlug ihn Jonatan, Sohn Simeas, des Bruders Davids.

22 אֶת־אַרְבַּ֥עַת אֵ֛לֶּה יֻלְּד֥וּ לְהָרָפָ֖ה בְּגַ֑ת וַיִּפְּל֥וּ בְיַד־דָּוִ֖ד וּבְיַ֥ד עֲבָדָֽיו׃ {פ}
Diese wurden geboren dem Rafa in Gat; sie fielen durch die Hand Davids und die Hand seiner Leute.

Miqra according to the Masorah · Lizenz: CC BY-SA · Quelle
Die Heilige Schrift, trans. Dr. Simon Bernfeld, Berlin, 1902 - German [de] · Lizenz: Public Domain · Quelle