1. Samuel 3

Die Heilige Schrift, trans. Dr. Simon Bernfeld, Berlin, 1902 - German [de]

3

1 וְהַנַּ֧עַר שְׁמוּאֵ֛ל מְשָׁרֵ֥ת אֶת־יְהֹוָ֖ה לִפְנֵ֣י עֵלִ֑י וּדְבַר־יְהֹוָ֗ה הָיָ֤ה יָקָר֙ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם אֵ֥ין חָז֖וֹן נִפְרָֽץ׃ {ס} Der Knabe Samuel diente dem Herrn vor Eli. Das Wort des Herrn war selten in jener Zeit; eine Weissagung war nicht häufig.

2 וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וְעֵלִ֖י שֹׁכֵ֣ב בִּמְקוֹמ֑וֹ וְעֵינָו֙ הֵחֵ֣לּוּ כֵה֔וֹת לֹ֥א יוּכַ֖ל לִרְאֽוֹת׃ Eines Tages, als Eli an seinem Orte lag, — seine Augen hatten bereits begonnen stumpf zu werden, er konnte nicht sehen;

3 וְנֵ֤ר אֱלֹהִים֙ טֶ֣רֶם יִכְבֶּ֔ה וּשְׁמוּאֵ֖ל שֹׁכֵ֑ב בְּהֵיכַ֣ל יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁר־שָׁ֖ם אֲר֥וֹן אֱלֹהִֽים׃ {פ}
Die Leuchte Gottes war noch nicht verloschen, und Samuel lag im Tempel des Herrn, woselbst die Lade Gottes stand;

4 וַיִּקְרָ֧א יְהֹוָ֛ה אֶל־שְׁמוּאֵ֖ל וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי׃ Da rief der Herr Samuel zu. Dieser sprach: Hier bin ich.

5 וַיָּ֣רׇץ אֶל־עֵלִ֗י וַיֹּ֤אמֶר הִנְנִי֙ כִּֽי־קָרָ֣אתָ לִּ֔י וַיֹּ֥אמֶר לֹֽא־קָרָ֖אתִי שׁ֣וּב שְׁכָ֑ב וַיֵּ֖לֶךְ וַיִּשְׁכָּֽב׃ {ס} Er lief zu Eli und sprach: Hier bin ich, du hast mich gerufen. [Eli] antwortete: Ich habe dich nicht gerufen, lege dich wieder. Er ging und legte sich.

6 וַיֹּ֣סֶף יְהֹוָ֗ה קְרֹ֣א עוֹד֮ שְׁמוּאֵל֒ וַיָּ֤קׇם שְׁמוּאֵל֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־עֵלִ֔י וַיֹּ֣אמֶר הִנְנִ֔י כִּ֥י קָרָ֖אתָ לִ֑י וַיֹּ֛אמֶר לֹא־קָרָ֥אתִֽי בְנִ֖י שׁ֥וּב שְׁכָֽב׃ Der Herr rief nochmals: Samuel! Samuel stand auf und ging zu Eli und sprach: Hier bin ich, du hast mich doch gerufen. [Eli] erwiderte: Ich habe dich nicht gerufen, mein Sohn, lege dich wieder.

7 וּשְׁמוּאֵ֕ל טֶ֖רֶם יָדַ֣ע אֶת־יְהֹוָ֑ה וְטֶ֛רֶם יִגָּלֶ֥ה אֵלָ֖יו דְּבַר־יְהֹוָֽה׃ Samuel wusste noch nichts vom Herrn; noch hatte sich das Wort des Herrn ihm nicht offenbart.

8 וַיֹּ֨סֶף יְהֹוָ֥ה קְרֹֽא־שְׁמוּאֵל֮ בַּשְּׁלִישִׁת֒ וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־עֵלִ֔י וַיֹּ֣אמֶר הִנְנִ֔י כִּ֥י קָרָ֖אתָ לִ֑י וַיָּ֣בֶן עֵלִ֔י כִּ֥י יְהֹוָ֖ה קֹרֵ֥א לַנָּֽעַר׃ Der Herr rief Samuel zum dritten Mal. [Samuel] stand auf und ging zu Eli und sprach: Hier bin ich, du hast mich ja gerufen. Da merkte Eli, dass der Herr den Knaben rief.

9 וַיֹּ֨אמֶר עֵלִ֣י לִשְׁמוּאֵל֮ לֵ֣ךְ ׀ שְׁכָב֒ וְהָיָה֙ אִם־יִקְרָ֣א אֵלֶ֔יךָ וְאָֽמַרְתָּ֙ דַּבֵּ֣ר יְהֹוָ֔ה כִּ֥י שֹׁמֵ֖עַ עַבְדֶּ֑ךָ וַיֵּ֣לֶךְ שְׁמוּאֵ֔ל וַיִּשְׁכַּ֖ב בִּמְקוֹמֽוֹ׃ Eli sprach deshalb zu Samuel: Gehe, lege dich, und wenn es dir zuruft, so sprich: Rede, Herr, denn dein Knecht hört. Samuel ging und legte sich an seinen Ort.

10 וַיָּבֹ֤א יְהֹוָה֙ וַיִּתְיַצַּ֔ב וַיִּקְרָ֥א כְפַֽעַם־בְּפַ֖עַם שְׁמוּאֵ֣ל ׀ שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ דַּבֵּ֔ר כִּ֥י שֹׁמֵ֖עַ עַבְדֶּֽךָ׃ {פ}
Der Herr kam und stellte sich hin und rief wie die vorigen Male: Samuel, Samuel! Samuel sprach: Rede, denn dein Knecht hört.

11 וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־שְׁמוּאֵ֔ל הִנֵּ֧ה אָנֹכִ֛י עֹשֶׂ֥ה דָבָ֖ר בְּיִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁר֙ כׇּל־שֹׁ֣מְע֔וֹ תְּצִלֶּ֖ינָה שְׁתֵּ֥י אׇזְנָֽיו׃ Der Herr sprach zu Samuel: Ich tue eine Sache in Israel, dass jedem, der sie hört, beide Ohren gellen.

12 בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ אָקִ֣ים אֶל־עֵלִ֔י אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי אֶל־בֵּית֑וֹ הָחֵ֖ל וְכַלֵּֽה׃ An jenem Tage erfülle ich an Eli alles, was ich geredet wegen seines Hauses, von Anbeginn bis zur Vollendung.

13 וְהִגַּ֣דְתִּי ל֔וֹ כִּֽי־שֹׁפֵ֥ט אֲנִ֛י אֶת־בֵּית֖וֹ עַד־עוֹלָ֑ם בַּעֲוֺ֣ן אֲשֶׁר־יָדַ֗ע כִּֽי־מְקַלְלִ֤ים לָהֶם֙ בָּנָ֔יו וְלֹ֥א כִהָ֖ה בָּֽם׃ Ich tue ihm kund, dass ich sein Haus strafen will bis in Ewigkeit um die Sunde, dass er wohl gewusst, dass seine Söhne sich [ euphemistisch: mich] lästern aber er hat ihnen nicht gewehrt.

14 וְלָכֵ֥ן נִשְׁבַּ֖עְתִּי לְבֵ֣ית עֵלִ֑י אִֽם־יִתְכַּפֵּ֞ר עֲוֺ֧ן בֵּית־עֵלִ֛י בְּזֶ֥בַח וּבְמִנְחָ֖ה עַד־עוֹלָֽם׃ Darum hab‘ ich dem Hause Elis geschworen: Ob je gesühnt wird die Schuld des Hauses Eli durch Opfermahl und Speiseopfer bis in Ewigkeit! —

15 וַיִּשְׁכַּ֤ב שְׁמוּאֵל֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר וַיִּפְתַּ֖ח אֶת־דַּלְת֣וֹת בֵּית־יְהֹוָ֑ה וּשְׁמוּאֵ֣ל יָרֵ֔א מֵהַגִּ֥יד אֶת־הַמַּרְאָ֖ה אֶל־עֵלִֽי׃ Samuel lag bis zum Morgen, dann öffnete er die Türen des Hauses des Herrn; Samuel fürchtete sich aber, dem Eli die Erscheinung zu verkünden.

16 וַיִּקְרָ֤א עֵלִי֙ אֶת־שְׁמוּאֵ֔ל וַיֹּ֖אמֶר שְׁמוּאֵ֣ל בְּנִ֑י וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי׃ Da rief Eli den Samuel und sprach: Samuel mein Sohn! Und [Samuel] erwiderte: Hier bin ich!

17 וַיֹּ֗אמֶר מָ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר אֵלֶ֔יךָ אַל־נָ֥א תְכַחֵ֖ד מִמֶּ֑נִּי כֹּ֣ה יַֽעֲשֶׂה־לְּךָ֤ אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יוֹסִ֔יף אִם־תְּכַחֵ֤ד מִמֶּ֙נִּי֙ דָּבָ֔ר מִכׇּל־הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אֵלֶֽיךָ׃ [Eli] sagte: Was war es, das [der Herr] zu dir geredet; verhehle es mir doch nicht! Also tue dir Gott, und also fahre er fort, wenn du mir ein Wort verhehlst von der ganzen Rede, die er zu dir geredet.

18 וַיַּגֶּד־ל֤וֹ שְׁמוּאֵל֙ אֶת־כׇּל־הַדְּבָרִ֔ים וְלֹ֥א כִחֵ֖ד מִמֶּ֑נּוּ וַיֹּאמַ֕ר יְהֹוָ֣ה ה֔וּא הַטּ֥וֹב בְּעֵינָ֖ו יַעֲשֶֽׂה׃ {פ}
Samuel berichtete ihm alle Worte und verhehlte ihm nichts. [Eli] aber sprach: Er ist der Herr; was gut ist in seinen Augen, möge er tun.

19 וַיִּגְדַּ֖ל שְׁמוּאֵ֑ל וַֽיהֹוָה֙ הָיָ֣ה עִמּ֔וֹ וְלֹא־הִפִּ֥יל מִכׇּל־דְּבָרָ֖יו אָֽרְצָה׃ Samuel wuchs heran, und der Herr war mit ihm und ließ keins von all seinen Worten zur Erde fallen.

20 וַיֵּ֙דַע֙ כׇּל־יִשְׂרָאֵ֔ל מִדָּ֖ן וְעַד־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע כִּ֚י נֶאֱמָ֣ן שְׁמוּאֵ֔ל לְנָבִ֖יא לַיהֹוָֽה׃ {ס} Es erkannte ganz Israel von Dan bis Beer Seba, dass Samuel als Prophet dem Herrn bewährt sei.

21 וַיֹּ֥סֶף יְהֹוָ֖ה לְהֵרָאֹ֣ה בְשִׁלֹ֑ה כִּֽי־נִגְלָ֨ה יְהֹוָ֧ה אֶל־שְׁמוּאֵ֛ל בְּשִׁל֖וֹ בִּדְבַ֥ר יְהֹוָֽה׃ {פ}
Der Herr fuhr fort [ihm] in Silo zu erscheinen; denn der Herr offenbarte sich dem Samuel in Silo mit der Weissagung des Herrn.

Miqra according to the Masorah · Lizenz: CC BY-SA · Quelle
Die Heilige Schrift, trans. Dr. Simon Bernfeld, Berlin, 1902 - German [de] · Lizenz: Public Domain · Quelle